על הפרדה ונטל
הטקסט הבא הוא איחוד של שרשור ציוצים בטוויטר מאת Rina Anati. הכותרת היא פרי מוחי. התמונה מ midjourney.
שרי רוט, עיתונאית חרדית, יושבת בפאנל אצל דרוקר שדן במיזם ההפרדה של החד"פ סילמן ותוהה: למה שאני לא אוכל להתרחץ במעין, למה שזכותי תיפגע, במה המדינה הזו יהודית? נו, ושאני אשאיר אותה ללא תשובות? חלילה, אני אסביר לה בפירוט מהו חופש הדת, מהו החופש מדת ולמה ישראל היא מדינה יהודית.
היוש שרי, כחרדית היית אמורה לדעת כי דת היא סדרה של ציוויים מתחום העשה ויותר מכך היא סידרה של איסורים וציוויים מתחום האל תעשה, ובעיקר עול שאדם מקבל על עצמו, וכשהוא עושה זאת הוא מקבל על עצמו את הנטל הכרוך בקיום המצוות והאיסורים של הדת, כי הוא מאמין שהמעשים יזכו אותו במשהו.
כאמור מדובר בנטל עצמי ולא בנטל חברתי, מדינתי או קבוצתי. אלא שבישראל, שהוגדרה כמדינה יהודית ודמוקרטית, הפך הנטל העצמי זה שדתיים אמורים לקבל על עצמם בשל אמונתם לנטל לאומי, לנטל שאנשים שאין להם כל עניין בקיומו נאלצים לקבל על עצמם מטעם זה שהמדינה מוגדרת כיהודית ודמוקרטית.
וגם מטעם זה שאין הפרדה בין הדת לבין המדינה – כך שיש אמנם חופש דת אך אין חופש מדת. שאלת בתמימות במה המדינה יהודית? ובכן, אין תחבורה ציבורית בשבת, מערך הכשרות של המדינה בצבא, בבתי חולים, בכל מקום ציבורי הוא מערך שמייקר את המזון, ואנחנו גם מפרנסים את כל המשרות הכרוכות בכך.
בישראל מוכרים רק נישואים דתיים ומי שנישאה כך עלולה למצוא עצמה שנים בשבי בחסות המדינה, הציבור נושא בנטל שלא אנחנו לקחנו על עצמנו, נטל הפוגע יום יום בזכויות היסוד שלנו, וכבר אין מדובר רק במניעת החופש מדת, אלא בהטלת פרנסה והגנה על ציבור שפרנסיו מטעמי שליטה מונעים את שילובו בחברה.
אז כשאת מייבבת בתמימות שהרחצה במעיין נמנעת ממך כי את אישה חרדית וזכויותיך נפגעות, יש הרבה מאוד זכויות יסוד הנמנעות מאיתנו כי אנחנו חילונים, את בחרת בעול, לא אנחנו ומי שבוחר בדת בוחר גם במה שכרוך בה. במה המדינה יהודית? בכל מה שמניתי לעיל, במכירת החמץ בפסח, בחיטוט בתיקי האזרחים
והגיע העת לומר לשרי רוט, את אישה חרדית שבחרת בעול הדת, בדגש על את ולא אנחנו – ודת היא נטל, נטל כבד אפילו, אבל זה נטל עצמי, אין לנו עניין לחלוק אתכם את הנטל שלקחתם על עצמכם ואתם לא תכפו עלינו לשאת בנטל הזה מעבר למידה שבה אנחנו כבר נושאים בו – נטל כלכלי, נטל בטחוני, נטל חברתי.
ולא, הפרדה מגדרית, כלומר אפליית נשים במפגיע, איננה דבר פעוט שמקדם את זכויותייך היהודיות, אלא אפליה אסורה שלא רק פוגעת בזכותן של נשים לשוויון, אלא פוגעת בכבודן, הופכת אותן למטרות להטרדה מינית, מסמנת אותן כמי שהן קודם כל נבחנות לפי מינן ולא לפי האדם שהן, ואין לך זכות לדרוש זאת.
אין לך זכות להפרדה מגדרית מכוח זה שאת דתיה, אין לך זכויות יתר והציבור לא אמור לעזור לך לממש את חופש הדת שלך, הוא אמור לא לפגוע בו – ואת לא יכולה לטעון שחופש זה נפגע במדינה שדת הפכה להיות סמל ההיכר שלה. אגב, אם אינני טועה אוכלוסיות חרדיות שלמות מסתדרות בניכר גם ללא הפרדה מגדרית.
את לא יכולה לרחוץ במעין ללא הפרדה מגדרית כי זו אמונתך? ובכן, זה העול שנטלת על עצמך, אני לא יכולתי לבקר את הורי הזקנים בצפון כי אין תחב"צ בשבת ואני לא בחרתי בנטל הזה, בני לא יוכל להינשא בישראל או לאמץ ילדים והוא לא בחר בנטל הזה – אני מקווה שהבנת את מידת הפגיעה הקשה בזכויותינו.
הציבור החילוני למד לחיות עם הנטל הכבד המוטל עליו ואינו נלחם על זכויותיו. וזה מתפרש בציבור החרדי ככניעה וכהזמנה להרחבת הפגיעה בזכויות. את שואלת במה המדינה יהודית? בכך שהיא לא רק מאפשרת את חופש הדת שלך אלא היא פוגעת פגיעה לא מידתית בחופש שלנו מדת כדי לאפשר לך את אמונתך ואת דרכך.
ללא הפגיעה הקשה בזכויותינו, ללא יוקר המחיה הנובע גם ממערך הכשרות, ללא הפטור משרות צבאי, ללא רשת החינוך העצמאי שאינה מאפשרת פרנסה עתידית ומבטיחה את התלות בנו, החיים הדתיים שלכם היו הרבה פחות נוחים. אז מנין החוצפה לשאול במה המדינה יהודית? בכל מה שמניתי לעיל, וזה הרבה יותר מדי.
