פיצוי לא שפוי
שופט פסק לטובת סטודנט דתי שתבע את אוניברסיטת תל אביב על כך שקיימה 4 אירועים במסעדות לא כשרות ולכן בפועל הדירה אותו מן האירועים האלה. לכתבה המלאה לחצו כאן.
מתוך פסק הדין
בהחלטתו כתב השופט בין היתר "… פנייתו של התובע ובקשתו על רקע דתו למזון כשר אינה כה מופרכת, בוודאי לא במדינה שבה רוב אזרחיה, היהודים כמו המוסלמים, מודעים למגבלות שבאכילת אוכל כשר".
בהמשך טענה האוניברסיטה שהבקשה של הסטודנט למסעדה כשרה היא כמו בקשה לסעוד במסעדה צמחונית או טבעונית – הגבלה עצמית של הסטודנט שאין בה לחייב את האוניברסיטה ע"פ חוק להתאים את עצמה לכך. על זה כתב השופט "כבר מיד ייאמר שבכך התעלמה הנתבעת מהחובה החקוקה למנוע הפליה על רקע דת, בעוד לא קיימת חובה חקוקה המתייחסת לצמחונות/טבעונות או כל העדפה אחרת".
על דת ומדינה
המקרה הזה הוא מקרה קלאסי שבו הפרדה מובנית של הדת מן המדינה היתה מונעת פסק דין, שלדעתי האישית הוא שגוי מיסודו. ההתייחסות לדת כמשהו שצריך להשפיע על חוקי המדינה ו/או להיות חלק מהם, היא קבלת הדת והעוסקים בה כברירת מחדל ולא כאמונה אישית של אדם.
לא בכדי במדינות מתוקנות הדת היא אלמנט נפרד. בעוד חוקי המדינה אמורים להיות המינימום הנדרש על מנת שקבוצה של אנשים יוכלו לחיות ביחד כקבוצה תוך שמירה על ביטחונם גם מכוחות חיצוניים וגם האחד מהשני מבלי לפגוע בחופש שלהם, חוקי הדת דורשים מעבר לאותו מינימום נדרש ומוסיפים הגבלות רבות על החופש של אנשים לחיות את חייהם.
בקשתו של הסטודנט אולי "אינה כה מופרכת" כפי שציין השופט, אבל אין מופרכות גם בסירוב של האוניברסיטה (או בהתעלמותה מבקשתו) לשנות את מיקום הארוחות שנקבעו, למיטב הבנתי, בהתאם לדרישות המשלחות שהוזמנו לאותם אירועים. מדובר על אירועים מחוץ לקמפוס שהינם בגדר רשות וכל סטודנט יכול לבחור אם ללכת או לא ללכת לאירועים האלה מבלי שזה יפגע בציון שלו.
אז נכון, האוניברסיטה יכלה לנסות להתאים את האירועים, או לפחות אחד מהם, כך שגם אותו סטודנט יוכל להשתתף בו. אולי זה היה ראוי מצידה לעשות כך, אבל זו לא חובה ולכן פסק דין המטיל עליהם לפצות את הסטודנט בגלל שבחרו לא לעשות כך הוא שגוי ובעייתי.
מה זו הפליה
ההתייחסות של השופט ל"הפליה על רקע דת" היא הרחבה של משמעות המילה "הפליה" לתחומים שאליהם החוק לא התכוון. אם מישהו לא מועסק בגלל הדת שלו, זו הפליה. אם מישהו לא מתקבל למועדון/אוניברסיטה/גן בגלל הדת שלו זו בהחלט הפליה. אבל אם מישהו לא יכול להשתתף באירוע של אוניברסיטה, לא בגלל שהאוניברסיטה אוסרת עליו, אלא בגלל מגבלות שהדת שלו מטילה עליו, זו לא הפליה. זו מגבלה שהוא קיבל על עצמו.
אם נקבל את הטענה הזאת ל"הפליה", עד לאן אפשר יהיה למשוך אותה? האם לאוניברסיטה אסור יהיה לערוך אירועים שבהם נשים שרות כי לאותו סטודנט דתי אסור לשמוע נשים שרות? האם ניתן יהיה לתבוע את התאחדות הכדורגל (או התאחדות הספורט, אני באמת פחות מבין בזה) על כך שיש משחקי כדורגל בשבת וזו "הפליה" כלפי המנויים הדתיים? עד לאן אפשר יהיה לקחת את התקדים הזה בעתיד?
גם השופט מסייג
גם השופט לא מעוניין שפסיקתו תשמש תקדים או צו כפי שניתן להבין מדבריו: "אין מקום לקבוע צו מניעה גורף אשר יאסור על אוניברסיטת תל אביב להפלות בין תלמידיה בדרך של עריכת אירועים מהסוג המתואר בכתב התביעה, כמו גם כל אירוע אחר הנמצא בזיקה ישירה לפעילות האוניברסיטה במסעדות לא כשרות".
אם אני קורא נכון, השופט לא רואה לנכון לאסור על האוניברסיטה לקיים בעתיד אירועים במסעדות לא כשרות, גם אם יש בקרב הסטודנטים כאלו שהם שומרי כשרות. אך בעצם הדרישה מהם לשלם פיצויים לסטודנט במקרה הנוכחי הוא מסמן להם שלא כדאי להם כי גם סטודנטים אחרים עלולים לתבוע.
לסיכום
אני מקווה שהפסיקה הזאת לא תגרום לאוניברסיטה להפסיק לעשות אירועים במסעדות מעולות כמו "התרנגול הכחול". ואני מקווה שאם מקרה כזה יישנה בעתיד ועוד סטודנט יחליט שבא לו לתבוע את האוניברסיטה בעקבות המגבלות שהוא מחיל על עצמו, שהם יפלו על שופט נורמלי יותר שיגלגל את התביעה מכל המדרגות.
